Vayedaber

Shvi'ite

Daf 18b

משנה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשְּׁבִיעִית כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים וְאֵינוֹ מִתְקַייֵם בָּאָרֶץ יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית. יֵשׁ לוֹ בִּיעוּר וּלְדָמָיו בִּיעוּר. וְאֵי זֶה זֶה זֶה עָלֵה הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה. הָרַנְדְּנָה הָעוּלְשִׁין וְהַכְּרֵשִׁין וְהָרְגִילָה וְנֵץ הֶחָלָב. וּמַאֲכַל בְּהֵמָה הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים סְפִיחֵי אִסָּטִיס וְקוּצָה יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. עוֹד כְּלָל אַחֵר אָֽמְרוּ כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים וּמִתְקַיֵּים בָּאָרֶץ יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית. אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לְדָמָיו בִּיעוּר. אֵי זֶה זֶה זֶה עִיקַּר הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה וְעִיקַּר הָרַנְדָּנָה הָעַרְקַבָּלִין וְהַחַלְבִּיצִין וְהַבּוּכָּרִיָּה. וּמִין הַצּוֹבְעִים הַפּוּאָה וְהָרִכְפָּא יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לָהֶן בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר דְּמֵיהֶן מִתְבַּעְרִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אָֽמְרוּ לוֹ לָהֶן אֵין בִּיעוּר קַל וָחוֹמֶר לִדְמֵיהֶן. קְלִיפֵּי רִימוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ קְלִיפֵּי אֶגּוֹזִים וְהַגַּלְעִינִין. יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. הַצַּבָּע צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ לֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר. שֶׁאֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. וְלֹא בִּבְכוֹרוֹת וְלֹא בִּתְרוּמוֹת. וְלֹא בִּנְבֵילוֹת וְלֹא בִּטְרֵיפוֹת וְלֹא בִּשְׁקָצִים וְלֹא בִּרְמָשִׂין. וְלֹא יְהֵא לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק אֲבָל הוּא לוֹקֵט 18b וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ. לָקַח לְעַצְמוֹ וְהוֹתִיר מוּתָּר לְמוֹכְרוֹ. לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֶּה בְּנוֹ אוֹ לְרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ מוּתָּר לְמוֹכְרוֹ. צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּתְמַנּוּ לָהֶן מִינִין טְמֵיאִין מוּתָּר לְמוֹכְרָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִשֶּׁנִּתְמַנֶּה לוֹ לְפִי דַרְכּוֹ לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אוּמְנָתוֹ בְכָךְ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Traduction

On a établi une règle importante au sujet de cette année (7e): ses prohibitions s’applique à la nourriture de l’homme, au fourrage des bêtes, aux matières colorantes, mais qui ne se conservent pas en terre (227)Qui n'y ont pas de racines. Cf. (Shabat 68a) ( 7, 1)., ainsi qu’au montant du rachat de ces produits; il faut les faire disparaître en temps opportun (228)Pour la disparition, ou enlèvement légal, voir 9., ainsi que le montant. Ce sont par exemple: les feuilles de l’ail sauvage (momordica luffa), les feuilles de menthe crépue, la chicorée, le cresson, le persil (229)''En italien: portulaca, espagnol: verdologas; allemand: Borzel-kraut. (Voir 9, 1). Semon M. B. Goldberg, dans le Maguid du 9 mars 1870, c'est une tige droite, au goût amer.'', et la fleur de lait (230)C'est peut-être le Sonchus albus, que cite Pline, hist. Natur., 22, 39 et 44., le fourrage, les ronces, les chardons; parmi les matières colorantes, les pousses d’isatis et de carthame (231)''Pour ce terme, Maïmonide propose l'équivalent arabe pour ''cnicus herba quae tingendo inservit.'' (Kamous). Comp. Kilayim 2, 8:. Comp. (Baba Qama 101b); Nida, 51b.'' (carduus tinctorius); par tout cela, ou pour le montant de leur rachat, la loi de prohibition s’exerce (232)On ne doit ni les détruire, ni en faire un sujet de trafic.; il faut les faire disparaître, ainsi que leur équivalent. On a établi encore une autre règle: la loi de prohibition s’exerce même sur ce qui n’est ni de la nourriture humaine, ni du fourrage, ni des matières colorantes, ni plante maintenable en terre, ainsi que sur le montant du rachat en argent; mais il n’est pas nécessaire d’en débarrasser la maison, en temps opportun. Ce sont par exemple: les racines de l’ail sauvage, celles de la menthe, la scolopendre, le laiteron commun, la baccaris; parmi les matières colorantes, la garance et des petites racines dites Rakfa; sur tous ces produits, ou sur le montant de leur rachat, s’exerce la loi de prohibition; mais il n’est pas nécessaire de les faire disparaître s’il en reste. Selon R. Meir, il faut en faire disparaître le montant en argent. Mais on lui objecta que s’il n’est pas nécessaire de débarrasser les produits mêmes, à plus raison y laisse-t-on l’équivalent. Sur les cosses de grenades, sur leurs bourgeons, sur les cosses des noix (249)Tous ces déchets servent à la teinture. et en général sur les pépins (250)Ceux des olives fournissent de l'huile, et ceux des dattes servent de fourrage., les lois de prohibition s’exercent, ainsi que sur leur montant en argent. Le teinturier peut colorer un objet pour son usage (avec des produits de 7e année), mais non teindre pour d’autres, contre salaire; car il est interdit de faire du commerce avec les fruits de la 7e année, ni avec les premiers-nés (sacrés) des animaux, ni avec les oblations, ni avec des cadavres de bêtes impures, ni avec de la chair d’animaux purs non tués selon le rit (ou malades), ni avec des animaux ou des insectes immondes (interdits par la loi). On ne doit pas ramasser des légumes verts du champ pour les vendre au marché (251)Le commerce y est interdit., mais le fils de celui qui les a cueillis peut les vendre (le but commercial n’est pas aussi visible). Si après les avoir cueillis pour son propre usage, il lui en reste, il peut les vendre lui-même (ce n’était pas l’intention primitive). De même, si quelqu’un a acheté un premier-né défectueux (pouvant être consommé par le vulgaire) qu’il destine au repas de noces de son fils (254)Pour cette expression, voir notre traduction, 1, p. 554, n. 4., ou pour un jour de fête, et qu’ensuite il ne s’en serve plus, il est permis de le vendre (255)Au prix d'achat, mais à la condition de ne rien gagner à ce nouvel échange.. Si des chasseurs ou des pêcheurs ont pris des espèces impures (256)(Pessahim 23a)., ils peuvent les vendre. R. Juda dit: s’il arrive à un homme ordinaire (non chasseur) de prendre une bête de ces espèces, il peut aussi la vendre, à condition qu’il n’en fasse pas un métier (une source de lucre); les autres sages l’interdisent (257)Ils le permettent aux chasseurs de profession, parce qu'ils paient pour cela un impôt..

Pnei Moshe non traduit

מתני' כלל גדול אמרו בשביעית. הא דאמרו גדול מפרש בשבת משום דגדול עונש של שביעית יותר מן המעשר דאלו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ואלו מעשר במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא:

ואינו מתקיים בארץ. משום ביעור נקט לה:

ולדמיו שביעית. שאם מכרן נתפסין הדמים בקדושת שביעית:

יש לו ביעור. כשכלה לחיה בשדה:

זה עלה הלוף השוטה. יש ממיני לוף ששם לויי שלו הוא כך ועל שם שהוא מר כדתנן בפ''ג דעוקצין ומשום שהעיקר שלו הוא מתקיים הרבה בארץ ואין לו ביעור כדתנן במתני' דלקמן תני ליה הכא דהעלין שלו יש להן ביעור:

ועלה הדנדנה. מינט''ו בלע''ז:

העולשין. תרי גווני עולשין איכא עולשי גנה ועולשי שדה וכך בכרישין כרישי גנה וכרישי שדה:

והרגילה. פורקוקל''י בלע''ז:

ונץ החלב. נקרא מקדונ''ס והוא עשב כשסוחטין אותו יוצא ממנו חלב וידוע הוא אצל הרופאים:

החוחים והדרדרים. מיני קוצים של מאכל בהמה:

ספיחי אסטיס. הצבע שלו כעין צבע תכלת וקוצרים אותו וחוזר וצומח ולכך נקרא ספיח:

וקוצה. מין ממיני הצבעונים:

יש להן שביעית. קדושת שביעית נוהגת בהן שלא להפסידם ושלא לעשות בהן סחורה ויש להם ביעור שצריך לבער' מן העול' כשהגיע זמן הביעור:

מתני' עוד כלל אחר אמרו וכו'. ומתקיים בארץ. דכיון שאינה כלה לחיה מן השדה שמתקיים בארץ אין לו ביעור אע''פ שיש לו ולדמיו קדושת שביעית:

הערקבלין. בסוף פ' עושין פסין אמרינן מאי ערקבלין אצוותא חרוזיאתה והוא כמין סיב עבה הגדל ונכרך סביבות הדקל ועולה בו כעין לולבי גפנים:

והחלבצין. מפורש בסוף הלכה דלעיל ביצי נץ חלב:

והבוכריא. מין עשב אחד ובערבי נקרא כנג''ר:

הפואה. פוו''א ובלע''ז זרוי''א:

והרכפא. ברז''ל בלע''ז ויש ששולקין אותן ושותין את המים להמית התולעים שבבטן:

דמיהן מתבערין עד ר''ה. כלומר רואין שיהו מתבערין עד ר''ה ואם לא ביערן מקודם ר''ה מבערן לאח''כ:

ק''ו לדמיהן. וטעמיה דר''מ משום דיש חומר בדמי שביעית יותר מבהן כדקאמר בגמ' ואין הלכה כר''מ:

מתני' קליפי רימון והנץ שלו הנץ הוא הפרח של הפיטמא:

וקליפי אגוזים. וכל אלו ראוין לצביעה הן:

והגלעינין. גרעיני פירות כגון הגרעינים שבזיתים שמוציאין מהן שמן וגרעיני תמרה ראוין למאכל בהמה הן יש להן שביעית ולדמיהן שביעית:

מתני' הצבע צובע לעצמו. כדאמרינן לעיל דשביעית ניתנה לצביעה דכתיב לכם לכל צרכיכם:

ולא יצבע בשכר לפי שאין עושין וכו'. וצביעה בשכר הוי סחורה:

ולא בבכורות. דין הבכור דמוכרין אותו תמים חי בזמן הזה שעומד לאכילה אבל לא בזמן הבית שעומד לקרבן אין לכהן זכות בו כדי למוכרו ובעל מום מוכרו בין בזמן הבית בין בזמן הזה בין חי בין שחוט וכדתנן לקמן (בפ''ק דמעשר שני) והכא קאמר דאע''פ שמותר למכרו כדאמרן מ''מ לא יעשה תמיד סחורה בו שאין עושין סחורה לא בבכורות ולא בתרומות:

ולא בנבלות וכו'. כדקאמר בגמרא דכל שאיסורו מד''ת אסור לעשות בו סחורה מן התורה כדדריש לה מקראי:

ולא יהא לוקח ירקות שדה. שלו ומוכר בשוק דזה הוי כלוקט פירות שביעית לסחורה:

אבל הוא לוקט. כלומר כשלוקט לעצמו לאכילה זה מותר אם בנו מוכר על ידו וכן אם לקט לעצמו לאכילה והותיר מותר למכרו אפי' הוא עצמו והדמים דמי שביעית הן בין כשבנו מוכר ובין כשמוכר הוא בעצמו:

מתני' לקח בכור למשתה בנו. בכור בעל מום ומותר באכילה לכל:

מותר למכרו. דזה הוי כנזדמן ואינו אסור אלא לקיימן לעשות סחורה כדלעיל:

ר' יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו. אע''פ שאינו צייד אלא שנזדמן לו לפי דרכו לוקח ומוכר:

וחכמים אוסרין. דלא התירו אלא לצייד דוקא ומשום כדי חייו והלכה כחכמים:

הלכה: צְבָעִין לְאָדָם מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָכֶם כָּל שֶׁהוּא צוֹרֶךְ לָכֶם. וְתַנֵּי עֲלָהּ כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָה וסִיכָה וּצְבִיעָה. יָצָאת מָלוּגְמָא שֶׁאֶינָהּ אֶלָּא לְחוֹלִין. יָצָאת אֳלֵינְתִּין שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לַתֲּפִילִין. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי וְלָמָּה יָצָאת מָלוּגְמָא שֶׁאֵין עָלֶיהָ קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. וְהָתַנֵּי דִּן וְצָד וְזֶרַע אִיסָטִיס שֶׁזּוֹרְעִין אוֹתָן בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶם. מַיי כְדוֹן לָכֶם הַשָּׁוֶה לְכֻלְּכֶם. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא שָׁמַע מִן הָדָא תִהְיֶה. אַף לְהַדְלָקַת הַנֵּר וְלִצְבּוֹעַ בּוֹ צֶבַע. וְלֹא נִמְצָא מְאַבֶּד אֶת אוֹכְלֵי בְהֵמָה. תִּיפְתָּר בִּצְבוּעִין לְאָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא תִּיפְתָּר בְאֹכְלֵי בְהֵמָה לְאָדָם וְלֵית אַתְּ שְׁמַע מִנֵּיהּ כְּלוּם.

Traduction

Par quel texte de la loi sait-on que la sainteté du repos de la 7e année s’applique également aux matières colorantes? On le sait par le terme: pour vous (Lv 25, 6), expression pléonastique servant à étendre la défense à tout ce qui est d’usage habituel (233)''Voir Sifra sur la section Emor; Babli, Baba Qama 101a.''. A ce propos, l’on enseigne que l’on comprend dans cette expression le manger, le boire, l’action de s’enduire d’huile et la teinture, à l’exception des remèdes destinés seulement à un usage profane et excepté le liniment ou boisson pharmaceutique (234)Un composé de vin, d'huile et d'eau distillée. Voir même série, Berakhot 6, 6, (1, p. 123)., dont le but est de donner du goût à ce qui est fade (235)''Selon le Dictionn. De J. Lévy, '''' qui n'est employé d'ordinaire que pour les enfants ''''.''. -Mais, objecta R. Yona, comment se fait-il qu’il y ait une exception pour les remèdes et qu’on ne lui applique pas la sainteté du repos de la 7e année? N’a-t-on pas enseigné que lorsqu’on sème en la 8e année des roses, ou des fleurs, ou de la semence d’izatis, elles sont sujettes aux lois de la 7e année (elles profitent de cette 7e année, quoique plantées plus tard)? En quoi les remèdes diffèrent-ils? En effet, l’expression précitée: pour vous indique que, pour tous, la semence est égale (non le remède). -Selon R. Yossé au nom de Rabbi, on déduit ce qui précède d’une autres expression, du terme: il sera (ibid.), c’est-à-dire qu’il servira même à allumer la lumière et à teindre les étoffes. -N’autorise-t-on pas ainsi la destruction de ce qui peut servir à la consommation des animaux? -Il se peut, fut-il répondu, qu’il soit permis d’user de ces comestibles lorsque l’homme en tire un profit. Selon R. Mena, il s’agit, non de comestibles, mais de matières colorantes ne servant qu’à l’homme; selon lui, on ne peut rien en déduire pour la question de savoir si l’on peut tirer parti des objets de consommation d’animaux.

Pnei Moshe non traduit

גמ' צבעין לאדם מהו שיהא עליהן קדושת שביעית. משום דמין הצובעים דקתני במתני' היינו מה שצובעין בהן מיני בגדים דזה ודאי מותר ויש להן קדושת שביעית דשביעית נתנה לאכילה לשתיה לסיכה ולצביעה והבעיא היא אם מותר לצבוע לאדם בדבר שדרך לצבוע בהן כגון אלו הנשים שמתקשטין במיני צבע אם פירות שביעית הותרו ג''כ לכך ולא נקרא הפסד או לא. נשמעינה מן הדא. דכתיב והיתה שבת הארץ לכם ודרשינן לכם לכל שהוא צורך לכם וצביעת אדם נמי בכלל ועוד הא תני עלה בהדיא בת''כ כגון אכילה וכו' יצאת מלוגמא שאינה אלא לחולין לרפואה יצאת אלינתין והוא אלונתית שעושין מיין שמן ודבש שאינה אלא לתפילין כמו לטפלין. לקטנים שעושין האלונתית להן והואיל ואינה שוה לכל אדם לא הותרו פירות שביעית לכך ומדלא ממעט בברייתא אלא אלון ש''מ דלצביעה דקתני כולל ג''כ צביעה לאדם שניתנו פירות שביעית לכך:

ר' יונה בעי. מ''ט דיצאת מלוגמא שלא יהא עליה קדושת שביעית ומי גרעה מהא דתני הדן וצר וזרע אסטיס ומינין צבעונין הן ומשל שביעית מיירי:

שזורעין אותן במוצאי שביעית. כלומר אפי' שזרע מהן במוצאי שביעית עדיין קדושת שביעית חלה עליהן וחייבין בביעור ומ''ש דממעטינן מלוגמא:

מאי כדון. והשתא מ''ט וקאמר דשאני מלוגמא דאינה שוה לכל אדם דלכם כתיב השוה לכלכם:

שמע מן הדא. אבעיא דלצבוע לאדם מהדר דר' הילא פשיט לה מהדא ברייתא דדריש לקרא ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה וגו' ותהיה לכל דבר אף להדלקת הנר ולצבוע בה צבע:

ולא נמצא מאבד את אוכלי בהמה. בתמיה כלומר דהא האי קרא באוכלי בהמה משתעי ואי מפרשת לה כפשטה דמרבה גם לצבוע ממאכל בהמה הלא הוא מפסיד אותן ושביעית לא ניתנה להפסד אלא על כרחך תיפתר בצבועין לאדם דלאו הפסד הוא וש''מ לצבוע לאדם מותר:

א''ר מנא. דלא היא דמהכא לא מצית למיפשט בעיין דתיפתר להא דמרבה צבע היינו באוכלי בהמה לאדם שמותר לצבוע לאדם במאכלי בהמה ואנן קמיבעיא לן אם אפי' במיוחד למאכל אדם מותר לצבוע בהן לאדם ולית ש''מ מההיא כלום אלא כדפשטינן מעיקרא מקרא דלכם דבמאכלי אדם משתעי ודרשינן אף לצביעה ש''מ דגם מאכלי אדם הותרו לצבוע בהן לאדם כדאמרן דלא ממעטינן אלא דבר שאינו שוה לכל אדם:

צְבָעִין לִבְהֵמָה מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא עִיקַּר הַוֶורֶד וְעִיקַּר הָאֵגָה וְעִיקַּר הָאוֹג אֵין בָּהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. מִינֵי (כְּנִיסוֹת) מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַייַרְעָנִין וְהַבּוֹרִית וְהָאָהָל יֵשׁ לָהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. בְּשָׂמִים מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַפַּרְחָלָבַן וְהָאוֹרֶן אֵין עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. חֲבֵרַייָא דְּרִבִי שִׁמְעוֹן הוּא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֵין לִקְטָף שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶרִי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ תִּיפְתָּר דִבְרֵי הַכֹּל כְּהָדָא נְסוֹרָתָה. מִינֵי אַדְלָקוֹת מַה אִית לָךְ כְּגוֹן הָהֵן פְּקוּעָה.

Traduction

⁠—Est-ce que la sainteté du repos de la 7e année s’applique aux matières colorantes destinées aux animaux? -On peut répondre à cette question par l’enseignement suivant (236)Tossefta sur ce traité, 5.: la souche de la rose, ou rosier, les souches tinctoriales (237)Littéral. Des racines de chardons: grec Aké et le cornouiller ou racine de tan (Pea 1, 5), ne sont pas soumis aux règles de la 7e année. -Est-ce qu’on leur applique les diverses sortes de lavage (qui sont aussi un profit pour l’homme)? -On le sait par ce qui suit: l’iris irino'', le savon et la soude ala'', sont soumis aux règles du repos de la 7e année. -Sont-elles applicables aussi aux odeurs? -On le voit par ce qu’il est dit: les règles ne sont applicables ni aux câpres blanches, ni au riz. Les compagnons d’étude ont cru devoir conclure de cet enseignement qu’il est conforme à l’avis de R. Simon (§ 6), selon lequel on n’applique pas les règles du repos de la 7e année au pois de senteur, parce que ce n’est pas un fruit. Selon R. Samuel au nom de R. Abahou, on peut dire que cet enseignement est conforme à l’avis de tous (même des rabbins), car il s’agit d’objets semblables à des éclats de bois (insignifiants). -Quelle est la règle en cette 7e année pour les huiles d’éclairage, par exemple celle qui est extraite des feuilles de la courge, ou de l’huile de roses?

Pnei Moshe non traduit

צבעין לבהמה וכו'. השתא בעי אם ניתנו פירות שביעית אף לצבוע לבהמה:

נישמעינה מן הדא דתני בתוספתא (פ''ה):

עקר הורד וכו'. אין בהן קדושת שביעית. כלומר שאותן העיקרין מן המינים הללו עושין מהם מיני צבעים לבהמה ואין להן קדושת שביעית אלמא דלכל מילי שיש בהן קדושת שביעית לא נתנו לצבוע לבהמה שאין לצבע בהמה קדושת שביעית:

מיני כביסות. שכובסין בהן בגדים מהו שיהא עליהן קדושת שביעית ואם הותרה הכביסה בשל שביעית:

נשמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא שם:

הירעונין. ממיני כביסה הן והבורית סאפונ''ו והאהל ממיני אלומ''א הוא וקתני דיש להן קדושת שביעית אלמא דשביעית ניתנה לכביסה מאותן המינין:

בשמים מהו וכו'. ואם מותר לאבדן ולהפסידן ופשיט לה דתני הפרח הלבן וכן פרחי האורז שעשויין להריח בהן ואין עליהן קדושת שביעית:

חברייא. הוו אמרי דר''ש היא הא דקתני הפרח אין לו קדושת שביעית אתיא כרבי שמעון דאמר לקמן בפרקין אין לקטף שביעית והוא אילן אפרסמון מפני שאינו פרי ור' שמואל דחי לה דתיפתר להא כדברי הכל בהדא נסורתא כמו נשורתא כלומר הפרח הנושר ולד''ה אינו פרי:

מיני אדלקות מה אית לך. בעיא היא מיני הדלקות שמדליקין בהן מה את אומר בהן אם יש להן שביעית כגון ההן פקועה מל' הפקעת של גמי (בפ''י דכלים) שעושין מגמי מכורך כמין פקעיות ועשוי ג''כ להדליק אותן:

וְהָהֵן וֶורֶד תַּנֵּי בָּהּ תְּלַת מִילִּין. עָלִין שֶׁלּוֹ יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. פִּיקָה שֶׁלּוֹ יֵשׁ לָהּ שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֶיהָ בִּיעוּר. עִיקָּר שֶׁלּוֹ אֵין לוֹ שְׁבִיעִית וְלֹא לְדָמָיו שְׁבִיעִית אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לְדָמָיו בִּיעוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ מַהוּ לִכְבּוֹשׁ מִן הָהֵן וֶורֶד. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ לוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא אוֹכֶל אָדָם הוּא.

Traduction

⁠—On a enseigné à ce sujet trois règles (238)Cf. ci-après, 5.: pour les feuilles, ainsi que pour leur équivalent en argent, les lois de prohibition s’exercent; il faut, pour elles et l’équivalent, les faire disparaître en leur temps; pour l’huile extraite, ainsi que pour son équivalent en argent, ces lois s’exercent, seulement il n’est pas besoin, ni pour elle, ni pour son équivalent, de la faire disparaître en son temps; enfin, quant au tronc, on ne lui applique ces lois, ni à lui-même, ni à son équivalent, de même que l’on n’est pas tenu de le faire disparaître en son temps. R. Jérémie demanda en présence de R. Abahou: -Est-il permis aussi de confire ces roses, pour les conserver? -Certes, fut-il répondu, puisqu’il n’y a pas d’autre élaboration à accomplir pour les rendre comestibles. R. Hiya a enseigné que c’est considéré comme un objet de consommation pour l’homme (et il en subit toutes les règles).

Pnei Moshe non traduit

וההן ורד תני בה תלת מלין. הוורד דאמרינן לקמן דיש לו שביעית ושנינו בו שלשה חלוקי דינים עלין שלו וכו' מפני שהן נושרין ואינן מתקיימין בארץ לפיכך יש להן ג''כ ביעור:

פיקה שלו הוא העץ האמצעי ובלשון המשנה כמין פיקה יוצא מגודלו כעין חתיכת בשר (בפ''ז דבכורות) גבי מומין וכהנה הרבה במשנה כלומר חתיכות העץ שלו זה יש לו שביעית ואין לו ביעור לפי שמתקיים הוא ואינו כלה:

עיקר שלו. אינו חשוב כלום לפיכך אין לו שביעית ואין לו ביעור שמתקיים בארץ:

מהו לכבוש בשמן מן ההן ורד של שביעית. אם אין זה הפסד הפרי:

אמר לו וכי יש לו מלאכה אחרת. כלומר והלא למלאכה זו עומד שדרך לכבשו כדתנן בסוף פרקין וורד חדש שכבשו בשמן ישן וכו' שמעינן מיהת שכן דרכו:

תני ר''ת אוכל אדם הוא. כלומר דר' ירמיה השיב לו והא תני ר''ת דאוכל אדם הוא ואפשר דשל שביעית אין לכבשו דמפסידו ומתני' דפרקין לקמן דינא אתא לאשמעינן אם כבשו בשמן ולענין נתינת הטעם בהשמן מיתניא:

הוֹרֵי רִבִּי מָנָא אוֹרֳסָטִין שָׁרֵי קִטְרָטוֹן שָׁרֵי מִירְסִנָּטוֹן שָׁרֵי דרמינון שָׁרֵי אִידְרוֹמִירוֹן אָסוּר דיומילן אָסוּר.

Traduction

R. Mena permet d’employer (comme remède) le rodwton ou baume juste (239)Mélange composé de roses et autres ingrédients, servant de médicament et aussi d'aliment., l’eau de rose udwr rosaton, les purgatifs caqarteon, le jus de myrthe mursinith'', et le met imbibé d’extrait de mûres deumamoron; mais il est interdit l’huile de rose (240)Mélange d'eau et de murthe (ou rhodomyron). et le jus de mûres (diamoron).

Pnei Moshe non traduit

הורי ר' מנא אורוסטון וכו'. כל אלו שמות המינין מהעשבים הן ועושין מהן מאכל הידוע להם והיו קוראין אותן כך ואלו שדרכן לעשות מהן כך ולא נקרא הפסד שרי ואידך אסור:

צִיפּוֹרַיֵּי שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי מַהוּ לְחַטִּן בְּחוֹחִין. אָמַר לוֹ אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אֲפִילוּ עֲלֵי קִינָרִיסָא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה לְעוּבְדָּא וּסְמוֹךְ עָלַיי. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֵין לָךְ מְיוּחָד לִבְהֵמָה אֶלָּא חָצִיר בִּלְבַד וּשֶׁלְּקָחוֹ לְחַטִּין בּוֹ מוּתָּר לְחַטִּן בּוֹ.

Traduction

Les habitants de Sephoris demandèrent à R. Imi: -Peut-on s’en servir pour tremper le froment? -Oui, répondit-il, car l’on est venu dire au nom de R. Hanina que l’on peut même y tremper des feuilles de certaines sortes de vesces (vicia cracca), R. Ioshia raconta le même fait et confirma l’avis qui venait d’être émis. En effet, dit R. Ioshia, la Tora n’a exclusivement réservé aux animaux que l’herbe (Ps 147, 8); tous les autres produits étant destinés aux divers usages de l’homme, il lui est permis de faire tremper dans certains jus tout ce qu’il désire.

Pnei Moshe non traduit

מהו לחטן בחטין. לחטן כמו להטן (בפ''ג דמכשירין) המלקט עשבים כשהטיל עליהם להטן בהם חטים להטמין אותן בהן אינן בכי יותן והבעיא אם זה הוא הפסד ומאכלי בהמה יש להן ג''כ קדושת שביעית שאין להפסידן או אין זה הפסד והשיב להם הלא אתון אמרין בשם ר' חנינא שהיה בצפורי והורה שאפי' עלי קרסייה הן הכרישין והן לפעמים מאכל אדם ואפ''ה שרי להטן בעלין שלהן ולא נקרא הפסד:

א''ר יאשיה. כלומר וכן ר' יאשיה אמר שהורה כן ר''ח לעובדא וסמיך עלי להתיר:

אלא חציר בלבד. מיני עשבי בהמה נקראו חציר מצמיח חציר לבהמה:

ושלקחו לקטו בתחלה להטן בהן חטין מותר ותני נמי הכי בתוספתא שם חציר כו' ואם חישב עליהן לאוכל אדם אסור לחטן בהן דזה הפסד מאכל אדם הוא:

וְתַנֵּי תָצִיר וְכָל שְׁאָר יְרָקוֹת שֶׁלְּקָחָן לְחַטִּן בָּהֶן מוּתָּר לְחַטִּן בָּהֶן. חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאֹכֶל אָדָם אָסוּר לְחַטִּן בָּהֶן. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא מוּתָּר לְחַטִּן בָּהֶן וְאָסוּר לָלוֹת מֵהֶן לָמָּה שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה אֵין עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית דְאַתְּ אָמַר עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁמָעִינָן שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם וּשְׁמָעִינָן שֶׁמּוּתָּר לְסוֹחְטָן וְלַעֲשׂוֹתָן מִן סַמְמָנִין לְאָדָם.

Traduction

On a enseigné de même: l’herbe, ainsi que toute autre verdure, prise dans le but d’être employée à tremper des comestibles, peut recevoir telle destination; mais dès qu’on les a destinées à servir pour la consommation de l’homme, il n’est pas permis de les détruire en les employant à tremper d’autres objets. Bar Kappara a enseigné: il est permis d’y tremper des graines, mais il est interdit de les prêter (comme un objet mercantile), parce que la sainteté du repos de la 7e année agraire n’en est pas détachée. Mais cette même sainteté n’est-elle pas applicable aux objets de consommation des animaux? Et pourtant il est permis (8,1) de les employer comme remèdes pour l’homme? -En effet, dit R. Yossé, nous avons appris que l’on peut s’en servir comme médicament pour l’homme; il est permis de les presser pour en extraire le suc, afin de l’utiliser en remède pour l’homme.

Pnei Moshe non traduit

ואסור ללות מהן. כלומר להלוות ולשלם ההלואה מהן שאין פורעין חוב משל שביעית כדתנן בפרק דלקמן:

ופריך ולמה אם מפני שיש עליהן קדושת שביעית והרי כל אוכלי בהמה יש להן קדושת שביעית ואפ''ה את אמר דעושין מהן מלוגמא לאדם כדתנן בריש פ' דלקמן:

א''ר יוסי. ומאי קשיא לך שמעינן דזה מותר לעשות מהן מלוגמא לאדם וכן נמי שמעינן שמותר לסוחטן ולעשות מהן סממנין לאדם דהיינו הך אבל לא שמעינן מכאן לעשות מהן שאר דברים שאסור לעשות ממה שיש לו קדושת שביעית:

תַּמָּן תַּנִּינָן לוּלָבֵי זְרָדִים (וְשֶׁל עָרְלָה) וַעֲלֵי לוּף שׁוֹטֶה אֵין מְטַמְּאִין טוּמְאַת אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּמְתְּקוּ לָמָּה שֶׁהֵן מָרִין. וְתוּרְמוֹסִין לָאו אִינּוּן מָרִין שַׁנְייָא הִיא תוּרְמוֹסִין שֶׁעִיקָּרָן אוֹכֶל אָדָם. לֹא צוֹרְכָא דְלֹא שְׁמָעִינָן שֶׁאֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּמְתְּקוּ.

Traduction

On a enseigné ailleurs (241)Mishna Oukcin, 3, 4.: les branches de sorbes, celles des arbres pendant les premières années de plantation (interdites) et les feuilles d l’ail sauvage ne propagent pas l’impureté parmi les mets, jusqu’à ce qu’elles soient adoucies par la cuisson; parce qu’à l’état naturel elles sont amères. Mais est-ce que les lupins ne sont pas amers? (Et pourtant ils ne font pas exception à la règle sur l’impureté)? -Pour les lupins, c’est différent, parce qu’ils sont toujours considérés comme un objet de consommation pour l’homme. Tout cela va de soi et n’a été enseigné que dans un but, celui d’indiquer que la sainteté du repos de la 7e année réside sur ces produits, à partir du moment où ils sont adoucis par la cuisson.

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. (בפ''ג דעוקצין):

לולבי זרדים. הם הענפים רכים שיוצאין בעת שהאילנות מלבלבין והקצוות הרכים מהן יש שכובשין אותן בחומץ או במים ומלח ואוכלין אותן:

ושל ערלה. ממיני הצנון הוא:

ועלי לוף שוטה. כדפרישית במתני':

למה לפי שהן מרין. ואינן חשובין אוכל עד שיוצא מהן מרירותן:

ותורמוסין לאו מרין אינן. עד שישלקו אותן ואמאי מטמאין טומאת אוכלין בתחלה. ומשני שאני תורמסין שעיקרן הן נזרעין לאוכל אדם אבל אלו לאו אוכל אדם מיקרו עד שימתקו:

לא צורכה דלא שמעינן וכו'. כלומר לא צריכה דקמיבעיא לן אלא הא אם שמעינן נמי שאין קדושת שביעית חלה עליהן עד שימתקו דלא הוו אוכלין לענין שביעית מקודם שימתקו כמו לענין טומאה:

Shvi'ite

Daf 19a

לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה עֻלְשִׁין חֲשׁוּבוֹת הֵן לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בַּשְּׁבִיעִית וְאִיתְמַר טַעֲמָא הָדָא אָֽמְרָה עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אֲבָל מִשֶּׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מֵחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. וָכָא לֹא יְהוֹ חֲשׁוּבוֹת עַד שֶׁיַּחְשֹׁב עֲלֵיהֶן. וּמָצִינוּ דָּבָר בַּתְּחִילָּה קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו. וּבְסוֹף אֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו. הָתִיבוּן הֲרֵי 19a הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁלְּקָטָן לְעֵצִים אֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן. חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאוֹכְלִין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה שֶׁכֵּן אִם לְקָטָן מִתְּחִילָּה לְאוֹכְלִין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן מִיַּד.

Traduction

C’est ainsi que R. Yossé ben Hanina nous enseigne qu’il y a 2 sortes de chicorées, assez importantes pour entraîner la communication de l’impureté, et que la seconde espèce sauvage a cette valeur pendant la 7e année, en raison de sa rareté. Or, pourquoi l’a-t-on enseigné? En voici le motif: c’est vrai, et cette rareté est réelle, aussi longtemps que Rabbi n’avait pas permis d’importer en Palestine de la verdure venant du dehors (242)Comp. Ci-dessus, 6, 4.; mais, depuis que c’était permis, il n’y avait plus de différence entre la 7e année et toutes les autres. Donc, forcément, on ne leur attribue désormais aucune valeur, à moins qu’on ne les destine spécialement à servir d’objet de consommation (par conséquent, il s’agit de ces mêmes produits lorsqu’ils sont cuits). Il se trouve donc que, pour ces mêmes produits, au commencement (avant la cuisson), la sainteté de la 7e année ne leur est pas applicable, tandis qu’elle l’est à la fin. -Mais, fut-il objecté, il y a l’origan maru, l’hysope et le thym (243)Cf. Ci-après, 8, 2. qui sont dans le même cas; lorsque l’on en recueille comme bois, la sainteté du repos de la 7e année ne leur est pas applicable; mais dès que, dans sa pensée, il se propose de les manger, cette même sainteté leur est applicable? -Il y a une différence, répondit R. Hanania, entre ces exemples et celui de l’ail qui est ici en question; pour lesdits bois, si on les destine à la consommation dès qu’on les recueille, la sainteté du repos agraire leur est immédiatement applicable (ce qui n’a pas lieu pour les feuilles d’ail qui en principe sont amères).

Pnei Moshe non traduit

לא כן. אעולשין דמתני' קאי כלומר דפריך וכי לא כן א''ר יוסי ב''ח בסוף פ' דלעיל עולשין של שדה חשובות הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית הואיל דעולשי גינה לא שכיחי בשביעית חשיבי אוכלין ואיתמר טעמא לעיל דהדא אמרה עד שלא התיר רבי וכו' אבל משהתיר רבי להביא ירק מחו''ל אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע משום דשכיחי עולשי גנה הבאים מח''ל ולא חשיבי עולשי שדה ואינן מטמאין טומאת אוכלין עד שיחשב עליהן והכא נמי לא יהו חשובות אוכלין לענין קדוש' שביעית עד שיחשב עליהן:

ומצינו דבר בתחלה אין קדושת שביעית חלה עליו ובסוף קדושת שביעית חלה עליו. כצ''ל בתמיה אלא דבתחלה חלה ג''כ עליהן קדושת שביעית:

התיבון. ולא והרי מצינו הסיאה וכו'. דתנן ברישי פרק דלקמן דאם לקטן לעצים הרי הן כעצים ואין שביעית חלה עליהן ואם אח''כ חישב עליהן לאוכלין חלה שביעית עליהן. ומשני שאני התם שכן אם לקטן בתחלה לאוכלין חלה שביעית עליהן מיד ואנן לא אמרינן אלא דלא מצינו שבתחלה לא יהא עליהן תורת שביעית כלל ואם חישב עליהן אח''כ לאכילה תהיה חלה עליהן שביעית לבסוף:

הסיאה וכו'. איידי דאייתי להו מפרש להו:

הַסִּיאָה צִתְּרָה. אֵיזוֹב אֵיזוֹבָא. קוֹרְנִית קוֹרְנִיתָא. מַהוּ חַלְבִּיצִין בֵּיצֵי נֵץ חָלָב.

Traduction

L’équivalent de l’origan est la saturée (244)Voir Babli, (Shabat 128a).; quant à l’hysope et au thym, on les désigne de même en araméen; enfin, le laiteron est composé de corolles à fleurs claires (jaunes).

Pnei Moshe non traduit

קורניתא. כך שמה:

מהו חלביצין. דמתני' דלקמן:

ביצי. הן השרשין של נץ חלב דתנינן הכא:

אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר אֲנִי בְּדָמִין מִן הָעִיקָּר. שֶׁהַשֶּׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית מַדְלִיקִין בּוֹ מְכָרוֹ וְלָקַח בּוֹ שֶׁמֶן אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֶחֱלִיף שֶׁמֶן בְּשֶׁמֶן שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה מַחֲלִיף שְׁנֵיהֶן שֶׁל חוּלִין. הֶחֱלִיף יַיִן בְּשֶׁמֶן כְּמַה דְאַתְּ אָמַר יַיִן אֵין סָכִין אוֹתוֹ. וְדִכְוָותֵיהּ שֶׁמֶן אֵין מַדְלִיקִין. הֶחֱלִיף עָלִין בְּלוּלָבִין. כְּמַה דְתֵימַר עָלִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְדִכְוָתֵיהּ לוּלָבִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. הֶחֱלִיף אוֹכְלֵי אָדָם בְּאוֹכְלֵי בְהֵמָה כְּמַה דְתֵימַר אוֹכְלֵי אָדָם אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא וְדִכְוָותִין אוֹכְלֵי בְהֵמָה אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא. וְהָתַנִּינָן מוֹכְרִין אוֹכְלֵי אָדָם וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי אָדָם אֲבָל לֹא אוֹכְלֵי בְהֵמָה אוֹכְלֵי בְהֵמָה לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי בְהֵמָה וְכָל שֶׁכֵּן אוֹכְלֵי אָדָם (לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי בְהֵמָה).

Traduction

R. Meir explique l’avis exprimé dans la Mishna en disant à ses contradicteurs qu’il est plus sévère pour la valeur équivalente aux produits, que pour les produits mêmes; ainsi, on peut allumer avec de l’huile de la 7e année agraire, tandis qu’en la vendant et achetant de l’huile pour le montant, on ne peut pas brûler cette dernière. R. Imi dit au nom de R. Yohanan: lorsque l’on a échangé de l’huile de 7e année contre d’autre, toutes deux sont interdites comme étant l’objet de transactions commerciales. Comment opère-t-on pour les rendre de nouveau aptes à la consommation? Selon R. Hiskia au nom de R. Jérémie, on les échange toutes deux contre de l’huile profane ordinaire (et, dès lors, l’interdiction est levée). Quelle est la règle lorsque l’on échange du vin interdit contre de l’huile? De même que l’on ne saurait dire du vin qu’il sert à enduire le corps, de même on ne pourra employer cette huile à allumer (c’est l’amende pour prévenir l’échange). Quelle est la règle lorsque l’on échange des feuilles de certains arbres pour ses branches (qui d’ordinaire ne sont pas astreintes à la loi du débarras)? On aggrave, en ce cas, la règle et l’on dit qu’il faut faire disparaître les branches aussi bien que les feuilles. Si l’on a échangé des objets servant de nourriture à l’homme contre d’autres servant aux animaux, il ne sera pas permis (à titre d’aggravation) d’employer ces derniers aliments comme remèdes, de même que l’on ne peut pas se servir d’aliments de l’homme pour un tel usage. Mais n’a-t-on pas enseigné que l’on peut vendre de la nourriture d’homme et de celle des animaux pour acheter de la nourriture servant à l’homme, mais non pour acheter seulement de la nourriture des animaux; on peut vendre de cette dernière pour acheter de l’équivalente; et à plus forte raison peut-on vendre de la nourriture humaine pour acheter par contre de la nourriture d’animaux?

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר להן ר''מ. בתוספתא (פ''ה) היא שהשיב ר''מ לחכמים על הק''ו ואמר מחמיר אני בדמים של שביעית יותר מן העיקר שכן מצינו חומר בהן שהשמן של שביעית מדליקין בו שניתנה שביעית להדלקה ואם מכרו ולקח בו שמן חולין אין מדליקין בו לפי שאין מדליקין בלקוח מדמי שביעית:

החליף שמן בשמן. ושניהן של שביעית אלא שהחליף אחד בשל חבירו שניהן אסורין להדליק לפי שביד כל אחד כדמי שביעית הוא:

מחליף שניהן של חולין. כלומר מחליפין לשניהן בשמן של חולין לפי שהשביעית מתחללת דרך מקח לכ''ע שזה מוכר לו הפירות שביעית וזה מוכר לו החולין:

החליף יין בשמן. ושניהן של שביעית:

כמה דאת אמר יין. של שביעית אין סכין אותו לפי שאין דרך סיכה ביין כדתנן בפרק דלקמן לא יסוך יין וחומץ ודכוותה שמן זה אין מדליקין בו לפי שהשמן ביד זה כדמי היין הוא:

החליף עלין בלולבין. באותן שיש חילוק בין העלין ללולבין שלהן מיירי כהאי דתנינן לקמן לולבי האלה והבטנים ואטדים יש להן שביעית ואין להן ביעור ולעלין שלהן יש להם ביעור מפני שנושרין מאביהן ואם החליף עלין של זה בלולבין של זה נעשו הלולבין כדין העלין לפי שהן כדמי העלין וצריך לבערן:

החליף אוכלי אדם. של זה באוכלי בהמה של זה כמה דאת אמר אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא כדתנן בריש פ' דלקמן ודכוותה אוכלי בהמה אלו נכנסו תחת האוכלי אדם ואין עושין מהן מלוגמא אף לאדם:

והתנינן. בניחותא והכי תנינן בתוספתא שם מוכרין וכו' וכ''ש אוכלי אדם אין מוכרין ליקח בהן אוכלי בהמה לפי שחמורין הן אוכלי אדם בענין שביעית יותר מאוכלי בהמה והלכך כשהחליף אוכלי אדם באוכלי בהמה נתפסין הן האוכלי בהמה בחומר של האוכלי אדם:

וְהָדָא קְנִיבְתָא דְיַרְקָא מַסְקִין לָהּ לְאִיגְרָא וְהִיא יָֽבְשָׁה מִן גַּרְמָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁמֶן עַד הָעֲצֶרֶת בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בְּיַיִן עַד הַפֶּסַח. וּבְגְּרוֹגְרוֹת עַד הַפּוּרִים. רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וּבִתְמָרִין עַד הַחֲנוּכָּה.

Traduction

Or, cette fin n’est-elle pas en contradiction avec le commencement? Il s’agit là, par exemple, d’une botte d’herbe fraîche ugro'' qui serait desséchée (elle ne peut plus servir à l’homme et peut alors être échangée). R. Yohanan dit au nom de R. Simon ben Yoçadak: pour le vin à faire disparaître, on peut attendre jusqu’à Pâques de la 8e année; pour l’huile, jusqu’à Pentecôte, et pour les figues sèches, jusqu’à la fête d’Esther ou Purim. R. Bivi ajoute au nom de R. Hanina que, pour les dattes, on attend jusqu’à la fête des Maccabées ou Hanuka (248)Comp. Babli, Peshaim, 53a..

Pnei Moshe non traduit

והדא קניבתא דירקא. ירק שקונבין ובוררין אותו והפסולת הנשאר נקרא קניבתא דירקא כלומר מה שנקנב מהירק:

מסקין לה לאיגרא והיא יבשה מן גרמה. לענין ביעור קאמר לפי שזה ראוי לבהמה הוא וחייב בביעור כשמעלין אותה לגג והיא תתייבש מעצמה וזהו הביעור שלה:

ביין עד הפסח. איידי דאיירי הכא בענין ביעור תני לכל הני דקחשיב ביין זמן ביעור שלו עד הפסח של שמינית ובשמן עד העצרת לפי שהשמן מתיישן יותר מן היין ובגרוגרת וכו':

רִבִּי יוֹחָנָן וַחֲבֵרוֹתֵיהּ הֲווֹן יָֽתְבִין מַקְשִׁייָן אָמַר יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר אוֹ אֵין לָהֶן בִּיעוּר. עָבַר רִבִּי יַנַּאי. אָֽמְרוּן הַאי גַבְרָא מִישְׁאֲלִינִית אֲתוֹ שְׁאָלוּנֵיהּ אָמַר לָהֶן כָּל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִישׁוֹר יֵשׁ לוֹ בִּיעוּר. וּשְׁאֵין דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר אֵין לוֹ בִּיעוּר. וְאֶילֵּי מֵהֶן דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר וּמֵהֶן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר וּשְׁרַע תַּנָּייָה מִינָהּ.

Traduction

R. Ila dit au nom de R. Simon bar Wawa: comme R. Yohanan était assis entouré de ses compagnons d’étude, ceux-ci lui demandèrent: est-ce qu’à l’égard des cosses de grenades (pour lesquelles on observe la sainteté de la 7e année), la loi de l’enlèvement subsiste aussi, ou non? A ce moment, R. Yanaï passait, et R. Yohanan dit de s’adresser à lui. Les compagnons lui adressèrent donc cette question. Il leur répondit: la règle est qu’il faut faire disparaître ce qui a l’habitude de tomber et de se faner, mais ce n’est pas dû pour ce qui ne tombe pas, tandis que les objets énumérés dans la Mishna tantôt tombent, tantôt ne tombent pas; voilà pourquoi la Mishna n’en parle pas à ce dernier.

Pnei Moshe non traduit

ר' אילא וכו' הכתוב בספרים כאן לא שייך אלא על המתני' דלקמן:

גמ' ר' אילא בשם ר' שמעון בר ווא אמר דר' יוחנן וחברותיה הוון יתבין ומקשיין בדינא דמתני' דיש להן שביעית קתני ומענין ביעור לא הוזכר ומהדינן יש להן ביעור או אין להן ביעור ואדהכי עבר ר' ינאי ואמרו הא גברא דנוכל משאליניהו שאלוהו ואמר להן זה הכלל כל דבר שדרכו לישור יש לו ביעור כדתנן לקמן להעלין של האלה והבטנא וכו' יש להן ביעור מפני שנושרין הן מאביהן ואינן מתקיימין בארץ ודבר שאין דרכו לנשור אין לו ביעור לפי שמתקיים הוא ואלו דקחשיב במתני' יש מהן שדרכן לישור מאליהן כגון הקליפין החיצונים והנץ של רמון דלפעמים נושרין הן ויש מה שאין דרכן לישור כגון הגלעינין וכן הקליפין עצמן יש מהן שאין דרכן לישור:

ושרע תנייא מינה. כלומר ולפיכך הסיר ומנע עצמו התנא מינה ולא שנה כאן מדין ביעור לפי שסמך עצמו על הכלל הזה הלמד ממתני' דלקמן דבעינן שיהא דרכן לישור לעולם כמו העלין דשנה שם ולפיכך לא שנה כאן כלום מביעור דמסתמא אין להן ביעור והיינו טעמא דמתני':

מַהוּ לִצְבּוֹעַ בְּטוֹבַת הֲנַייָה. מִן מַה דְתַנֵּי הַשְּׁלֹשׁוּשִׁית וְהַחַלְבִיצִין הַתֵּגָּר עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לִצְבּוֹעַ בְּטוֹבַת הֲנַייָה.

Traduction

⁠—Est-il permis de teindre à la simple condition de rendre service, sans rémunération? -Puisqu’il est dit que, pour la garance et le laiteron, l’ouvrier peut accomplir un travail personnel, (non salarié), cela prouve qu’en dehors de ce cas, il n’est pas permis de se livrer à un travail même non salarié.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מהו לצבוע בטובת הנייה. שאינו מקבל שכר אלא זה מחזיק לו טובה אם מותר הוא:

מן מה דתני. בתוספתא (פ''ה) היא אלא שחסר שם וניכר החסרון מתוכה וגי' דהכא עיקרית:

השלשושית. מין עשב. וחלביצין דתנן לעיל ואין עומדין לצביעה דהא לא קחשיב לעיל חלביצין במיני צבעונים אלא שלפעמים צובעין מהן איזה דבר מועט וקתני דהתגר עושה לעצמו ולא יצבע בהן לאחרים ואלו ודאי אין מדרך לצבוע בהן בשכר שהרי אינם מיני צבעונים ממש אלא בטובת הנאה וא''כ הדא אמרה שאסור לצבוע אפי' בטובת הנאה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source